החלטה בתיק ת"א 40287-06-12

זו "בקשה לעיון מחדש בהחלטה תוך הארכת מועד בענין הבקשה לגילוי מסמכים ומענה לשאלון". המשיבה מתנגדת לבקשה.

כאמור בבקשה, החלטתי מיום 27.12.12 ניתנה מבלי להתייחס לתשובה לתגובה שהוגשה על ידי המבקשים ביום 20.12.12. אכן תשובה זו לא עמדה בפני. לאחר עיון בה, איני מוצא לנכון לשנות את החלטתי. אני דוחה את הטענה, כאילו הסיבה לכך שהמבקשים לא הגישו כל בקשה היא שהמתינו להעלאת טענתם בדבר הצורך לקבוע שופט אחר להליך, ולבירורה. אין שום נימוק המצדיק אי העלאת שתי הבקשות במקביל. אין חובה לעסוק כל פעם רק בבקשה אחת. דבר לא מנע מהמבקשים לבקש הן פסילת המותב והן הליכים מקדמיים.  לא רק שאין ז טעם מיוחד, אם יש צורך בטעם מיוחד, אלא שאין זה אפילו טעם כלשהוא לאיחור בהגשת הבקשה.

אני דוחה גם את טענת המבקשים, כאילו אין למנוע מהם תשובות לשאלון ומידע לו זכאים המבקשים, "בנימוקים פרוצדורליים". איני מקבל את ההבחנה שעושים המבקשים בין זכותם למידע ולקבלת תשובות לשאלון, שאינה בגדר "פרוצדורה", אלא כנראה "זכויות מהותיות", לבין חובתם לבקש זאת במועדים שנקבעו, שהיא "פרוצדורה", במובן זה שיש להתעלם ממנה. למיטב הבנתי, תקנות סדרי הדין ("פרוצדורה") הנותנות למבקשים זכות לקבלת מידע ותשובות לשאלון קודם לבירור התביעה, הן הקובעות את המועדים שבהם יש לבקש זכויות אלה. המועדים הם חלק מהזכות. הזכות אינה ניתנת אלא במועדיה.

אני דוחה את הטענה שדברי בית המשפט העליון ברע"א 10538/08 המכללה האקדמית לחינוך נ' ג'ברין מחייבים קבלת בקשת המבקשים, תוך הארכת מועד להגשת בקשתם. מה שקבע בית המשפט הוא שהערכאה הדיונית מוסמכת, במקרה מתאים, ליתן צוים בדבר הליכים מקדמיים גם לאחר המועדים. עיינתי שוב בטענות המבקשים, ולא מצאתי עילה מספקת ליתן צווים לאחר המועדים הנקובעים בתקנות. המועדים הנקובים בתקנות אינם אות מתה, ויש לכבדם, אלא אם יש סיבה טובה המצדיקה שלא לעשות זאת. אין בפי המבקשים סיבה טובה לכך.

להסיר ספק, טענת המבקשים בדבר חוסר במסמכים בעת ניהול ההליך הפלילי, אינה מצדיקה איחור בהגשת בקשה באשר להליכים מקדמיים. הדבר היה ידוע היטב למבקשים עוד לפני שהגישו את תביעתם, והיה בידם לפעול כדין בקשר לכך.      

בהחלטתי מיום 20.12.12 נתתי לנתבעים אפשרות להודיע עד 25.12.12 אם הם מסכימים למתן צו לפיו יענו על השאלון ויגלו את המסמכים כדרישת התובעים, הן באופן כללי והן באופן ספציפי, ובמקרה זה, לפי הסכמת התובעים ינתן צו הדדי המצווה על כך. כפי שקבעתי  בהחלטתי, לא הוסכם על כך. הדבר נובע מכך שהנתבעת לא הודיעה לבית המשפט עד 25.12.12 על הסכמתה. לתגובתה כאן צירפה העתק הודעה שחתומה בחותמת נתקבל מיום 25.12.12. להסיר ספק, לא ראיתי הודעה זו, וגם היום בעיון בנט המשפט, הודעה זו לא מצוייה בתיק. על כן אין שינוי בהחלטתי מיום 27.12.12, אך אם אכן מסכימים הצדדים על גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון באופן הדדי מחוץ להחלטות בית המשפט והתקנות, ובמסגרת הסכמה בין הצדדים, אין מניעה שיקיימו ביניהם הליך זה, במועדים המוסכמים ביניהם.

בשולי הדברים אומר, כי מוצע למבקשים שלא לטעון לזכויות דיוניות על בסיס ההנחה שטענותיהם לגופה של התביעה כבר התקבלו, שכן בשלב זה הם עדיים לא התקבלו. כך למשל, מוטב לא לטעון (מה שנטען "למעלה מן הצורך") שיש לצוות כבקשת המבקשים על הליכים מקדמיים, כי "המשיבה מבססת את כתב הגנתה על החלטות אשר ניתנו ע"י מותבים שונים, במסגרת הליכי המעצר המוקדמים, ביודעה כי אותן החלטות ניתנו על בסיס מידע חלקי וחסר ביותר". ולא עסקתי עדיין בטענה שיש לצוות על מתן תשובות לשאלון, שאם לא כן, הדבר יחייב הזמנת השופטים שדנו במעצרים לחקירה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה של המבקשים לעיון מחדש בהחלטתי מיום 27.12.12, ולהארכת מועד בענין הבקשה לגילוי מסמכים ומענה לשאלון.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.     

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: